החלטה בתיק בש"א 164461/07

לפני בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעתה של הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי מיום 25.9.2005. 

א.  העובדות

המבקש נפגע בתאונת דרכים ביום 16.12.04. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל, והוועדה הרפואית קבעה ביום 13.7.05 כי למבקש לא נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה. (להלן: " הוועדה הראשונה").  על ההחלטה הגיש המבקש ערר, אך וועדת הערערים לא שינתה את  החלטת הוועדה הראשונה. (להלן: "הוועדה השניה"). בעקבות החלטת הוועדה השניה, הגיש המבקש את הבקשה שלפני.

ב. טענות הצדדים:

לטענתו של המבקש, לא ברור, באם מלוא תיקו הרפואי עמד בפני וועדת העררים ומכל מקום "ברור כי חברי הוועדה לא טרחו לעיין בו כדבעי כמו שהם לא טרחו-  למרבה הביזיון והקצף -  לעיין בחווה"ד הדעת של ד"ר ליבני, כמו שהם לא טרחו לעיין או בבדיקות ההדמיה החדשות שנערכו לתובע בין הדיון בוועדה מדרג I לוועדה מדרג II " 

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, אין בעובדה שהוועדה הרפואית לא עיינה בחוות הדעת של המומחה מטעם המבקש בכדי להצדיק מתן היתר להביא ראיות לסתור, בפרט כשחוות הדעת מתייחסת לחבלה בברכיים שעה שהמבקש בעצמו מודה כי הפגיעה בתאונה הייתה בגב בלבד. 

למען הסדר הטוב אציין, כי חוות דעתו של ד"ר ליבני מתייחסת לפגיעה בברכיו של המבקש ולא לפגיעה בע"ש צווארי.

ג.   הבאת ראיות לסתור:

הלכה פסוקה, כי הבאת ראיות לסתור תותר רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. המדובר, במקרים מיוחדים וחריגים בלבד (ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה , פ"ד מה(4) 77, 82). בפסקי הדין המנחים, אשר ניתנו בעניין בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ , פ"ד לט(4) 505 ובעניין בר"ע 721/85 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה , פ"ד לט(4) 839, קבע בית המשפט העליון כי היתר שכזה ינתן רק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן, ובקווים כללים הצביע על שני סוגים של טעמים, שיהיה בהם כדי להצדיק מתן ההיתר: טעמים משפטיים, לדוגמא כשהליך קביעת הנכות היה נגוע בפגם מהותי כמו תרמית; טעמים עובדתיים כבדי משקל חדשים.  

בין היתר נקבע, כי המקרים המצדיקים מתן היתר הם אלה, שבהם הבירור

הרפואי של הוועדה הרפואית לא היה מלא ו/או אינו משקף את המצב הרפואי לאשורו (רע"א 3233/94 קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים נ' טלבינסקי חיים תקדין עליון 94(3) 847).

כן נקבע, כי נטל ההוכחה של הנסיבות יוצאות הדופן רובץ לפתחו של הטוען לקיומן.

בפרק ב' למסמכי הוועדה הראשונה מתאר המבקש את פרטי הפגיעה כפגיעה בגב ובצוואר. לבדיקת הוועדה הגיע המבקש כשהוא נעזר במקל וכשהוא מתלונן על כאבים בברכיים (סעיפים 27-28). לוועדת הערר הגיע המבקש כשהוא צולע וכשהוא ממשיך להתלונן על כאבים בברך שמאל. וועדה זו ערכה למשיב בדיקה מקיפה הן בברכיים והן בע"ש צווארי.

בתום הבדיקה קבעה הוועדה כי בגין הפגיעה, בע"ש צווארי לא נותרה למבקש נכות.

לעניין תלונותיו  של המבקש לפגיעה בברך שמאל קובעת וועדת הערר, כי "

הוועדה עיינה בדו"ח חדר מיון וכן מסמכים שנתקבלו לאחר מכן ואין

איזכור על חבלה בברך שמאל. ...הבעיות בברך שמאל אינן קשורות לתאונה."   

... "הוועדה עיינה בחוות דעתו של ד"ר ליבני מיכאל מ 19.9.05 ונוכח

מימצאי בדיקת הועדה ומימצאים הרנטגנים, הועדה לא מקבלת את